סט ראשון- גלי
מה תכננתי?
גלי הייתה המצולמת הראשונה שבחרתי לצלם. מבין החבר׳ה בקשת איתה עוד נשארתי בקשר אחרי שעזבתי ולכן חשבתי באופן כללי להתחיל מהקל (האנשים שאיתם שמרתי על קשר) אל הכבד (האנשים שלא ראיתי מאז שעזבתי).
בחרתי לצלם את גלי בים בחוף הבונים ולתת לה לצייר במחברת שלה תוך כדי שמדי פעם אני מפריעה לה ומכריחה אותה להרים מבט אליי. בחרתי בים ובציור מכיוון שעוד מכיתה א׳ גלי תמיד הייתה ילדה שאהבה ליצור, לדמיין ולחלום. הזכרונות החזקים שלי איתה הם לשבת בחדר שלה, כל אחת עם מחברת, גלי משרבטת פרחים צבעוניים ויפים עם קווים עגולים ורכים בזמן שהקווים שלי ישרים וחדים עד כאב. אני זוכרת איך כל הקיץ של כיתה ה׳ או ו׳ היינו נוסעות ביחד לחוף הבונים ומבלות שם שעות, אני הייתי קופצת למים ועושים עמידות ידיים וגלגולים בזמן שהיא הייתה מרקדת על שפת הים ועושה ציורים בחול עם אצבעות הרגליים. החלטתי לעשות שילוב בין הזכרונות. בעקבות ההתבגרות גלי שגדלה בבית חילוני מוחלט התחזקה, החליטה להתלבש צנוע וללכת לבית כנסת בזכרון כל יום שבת. רציתי לצלם אותה בבגדים ארוכים וצנועים שלא מאפיינים לבוש של ים אבל כן מאפיינים את אורח החיים שלה שהשתנה מאז שהיינו ילדות.
מה למדתי?
יצאתי מהסט מאוכזבת. אהבתי את התמונות שיצאו מבחינה אסטטית, אבל הן לא ריגשו אותי כמו שרציתי שהן ירגשו, נורא רציתי לתפוס את מהותה של גלי דרך התמונות ולא הייתי בטוחה שהצלחתי לעשות זאת. לאחר סדרת תמונות מהלוקיישן הראשוני עברנו ללוקיישן נוסף ממש על שפת הים על אבן, אהבתי את כל התמונות מבחינה אסתטית אבל הרגשתי שאני לא מבינה עד הסוף את תפקידי כצלמת הפרויקט- להראות בתמונה את איך שאני רואה את התבגרות הבן אדם? להראות בתמונה את המפגש בינינו לאחר ההתבגרות? להראות את ההתבגרות המופשטת של הבן אדם אותו אני מצלמת? הכל היה לי מבולבל. לאחר שגלי שלחה את הפיסקה ואת תמונת הילדות שלה שבאופן מפתיע הייתה דומה להפליא לאחת התמונות שצילמתי אותה הפרויקט נעשה לי ברור יותר, הרגשתי שאני מציירת איזשהו קו המשכי בעזרת התמונה העכשווית, התמונה מפעם והפיסקת סיכום גיל התבגרות, הכל ביחד יצר את גלי.
למדתי מהסט הראשון להיות בראש פתוח, לא להילחץ ולסמוך על התהליך.
