פיצ׳
אומרים שהדרך הכי טובה לדעת מי אתה היא לדעת מי החברים שלך, אני מאמינה שהדרך הכי טובה להכיר מי אני בשורשים שלי היא דרך החברים שליוו אותי כשרק התחלתי לצמוח.
למדתי בבית ספר דמוקרטי חברתי סביבתי דתי חילוני פלורליסטי קשת מגיל הגן ועד כיתה ז׳. הכותרת הארוכה של בית הספר שמכילה בתוכה הרבה תארים מרמזת על מגוון האנשים המיוחדים שלמדו שם, אנשים שליוו אותי במהלך כל ילדותי המוקדמת (וחלקם מלווים אותי עד היום), שבזכותם אני הבן אדם שאני.
בכל שכבה בבית הספר יש כיתה אחת איתה אתה עובר את כל שלבי ההתבגרות מילדות ועד נערות ואת הפרויקט הזה אני רוצה להקדיש לקבוצת החברים שלי מקשת, מי הם היום לעומת איך היו בילדותם: לצלם את יוני שגדל מילד שקט שאוהב לצייר לרקדן מקצועי בלהקת בת שבע, את סם שנולד בתור הללי ומילדה בלונדינית מתולתלת נעשה לנער צעיר שחור שיער, את נח שעוד מהגן חלם לשחק כדורגל והיום הוא בנבחרת ישראל הצעירה, את גלי שנולדה לבית חילוני והיום הולכת באופן קבוע לבית הכנסת להתפלל. כולם ועוד רבים מהם עברו תהליך התבגרות לצידי, השתנו וגדלו.
בפרויקט אני רוצה ליצור קשר עם חברי הילדות שלי וללכת לצלם אותם במיקום שהם יבחרו אשר מגדיר מי הם היום בצורה הטובה ביותר, את הפורטרטים שאצלם אציג ליד תמונת ילדות שלהם בשביל לנסות להמחיש את הדרך שהם עברו מילדים לנערים ונערות. דרך התבוננות בתהליכי ההתבגרות שלהם אני מקווה ללמוד על ההתבגרות שלי עצמי ועל הדרך שעשיתי מקשת לריאלי ובקרוב לצבא.
ארצה שכל פורטרט יהיה מותאם לבן אדם אותו אצלם, מבחינת רקע, צבעים אהובים או צבעים שמתאימים לאופי הבן אדם, ומבחינת הפוזה או הפעולה שהמצולם יעשה. לדוגמא את יוני הרקדן השקט אוכל לצלם עושה תנועת ריקוד במיקום אותו הוא יבחר, ולעשות את התמונה פחות צבעונית מאשר אם הייתי מצלמת בן אדם שהוא יותר מוחצן.