רפלקציה

הגעתי לפרויקט הזה עם כיוון כללי, עם הנושא שמעניין אותי ולא ממש ידעתי לאן הפרויקט ייקח אותי. גם הייתי מאוד חדשה בעולם הצילום, זה היה תחום שמעולם לא התנסיתי בו והרגשתי שאני מגיעה מאוד חסרת ניסיון לעולם נורא מקצועי ואומנותי. 

הפרויקט שלי גרם לי להתאהב בתחום הצילום, כשיצאתי לצלם פרזנטציות הרגשתי איזה מן שקט פנימי וריכוז שבחיים לא הרגשתי באף תחום אומנותי אחר. אהבתי את התחושה של לתפוס את הרגע, של להרגיש כמו זבוב על הקיר שרואה משהו שמתרחש מולו שלא קשור אליו אבל עם היכולת לתפוס את חלקיק השנייה של אותו הרגע ולהפוך דברים רגילים בחיי היומיום לאומנותיים. מאוד נהניתי לעשות צילומי רחוב, לדבר עם אנשים שאני לא מכירה, להסתובב במקומות בחיפה ופשוט לצלם. 

על הנושא שבחרתי היו לי תובנות במהלך הפרויקט, הבנתי שדו קיום זה לא אומר שכולם אוהבים אחד את השני ומסתובבים ביחד ונהיים חברים הכי טובים, דו קיום זה החיים ביחד במרחב משותף בכבוד אחד לשני לא משנה מי אתה או מאיזה רחם נולדת. דו קיום היא היכולת להכיל מגוון אנשים ממוצאים שונים, דעות שונות ורקעים שונים באותו מקום. הבנתי שאני לא רוצה לעשות תמונות סטיגמטיות של ערבי עם כאפייה ויהודי עם כיפה, להפך, רציתי לטשטש את ההבדלים, רציתי להראות שכולם בסופו של דבר בני אדם, כולנו עובדים, לומדים, מבלים עם משפחה וחברים, הולכים לים, כולנו חיים את החיים שלנו ובסופו של דבר המציאות הזאת והאנושיות הזאת חזקה יותר מכל סטיגמה או שנאה שיש לערבים ויהודים אחד כלפי השני. שנה הבאה אני מקווה ללמוד לביים תמונות במקום לעשות צילומי רחוב עם כמה שנהניתי, אני רוצה לבדוק את עצמי אם אני יכולה להיות מרוצה מהעבודות שלי לא רק בתור זבוב על הקיר שמתקיים במציאות ותופס את הרגעים בה, אלא בתור מי שמסדרת את המציאות לפי איך שאני רוצה ורואה לנכון. מקווה ללמוד ולהמשיך להשתפר בתחום הצילום ולהנות ממנו.